פסק-דין בתיק ס"ע 2374-09

פסק דין זה עניינו ערעור על החלטת המשיבה 1 שלא להתיר את פיטוריה של המשיבה 2 מעבודתה אצל המערערת.

רקע עובדתי

1.         המערערת היא חברה שעיקר עיסוקה בתחום הגינון ובייצור גידולים שונים ומשרדיה מצויים במושב שרשרת שבצפון הנגב המערבי (להלן - " החברה"). הבעלים של החברה הוא מר משה עמר (להלן - " מר עמר").

2.         המשיבה 1 היא מנהלת מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, שאליה הואצלה, בין היתר, סמכות שר העבודה והרווחה ליתן החלטות בבקשות מעבידים לפיטורי עובדות המצויות בהריון (סעיף 22 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954; י"פ תשס"ח מס' 5815 מיום 5.6.08 עמ' 3309; להלן - " הממונה").

3.         המשיבה 2, גב' יעל טבת (להלן - " העובדת") החלה את תקופת העסקתה בחברה ביום 17.9.06 כעובדת ייצור בחממות.

4.         ביום 22.11.07, לאחר שהעובדת קודמה לתפקיד "מנהלת תחום גידול" לתקופה בלתי קצובה, נחתם עמה הסכם עבודה אישי המסדיר את תנאי העסקתה (נספח א' לתגובת הממונה). גם תפקידה זה בוצע בחממות.

5.         בחממות החברה נעשה שימוש בחומרי הדברה, ושלטים המוצבים באזור החממות מזהירים כי כניסת נשים הרות לחממות היא "על אחריותן האישית".

6.         בחודשי הקיץ של שנת 2008 הרתה העובדת. באישור רפואי מיום 28.9.08 מצוין כי העובדת מצויה בשבוע ה-14 להריונה, וכי היא סובלת מהקאות חוזרות וממחסור בוויטמין B12, הגורם לחולשה כללית ולעייפות. כן נכתב באישור " נא להתייחס כמקובל" (נספח ו' לתגובת הממונה).

7.         אישור רפואי מיום 30.11.08, חתום על ידי מומחית ברפואה תעסוקתית, המופנה לחברה, קובע כי -

" לאור מצבה הבריאותי הנוכחי (של העובדת - י.א.ש.) אינה יכולה לעבוד בסביבה שבה משתמשים בחומרי הדברה. אבקש לשבץ אותה בעבודה שאינה כרוכה בחשיפה לחומרי הדברה וזאת עד תום ההריון." (נספח ב' לתגובת הממונה).

8.         במכתב מיום 17.12.08, ביקש מנכ"ל החברה מר אמנון פישמן (להלן - " מר פישמן"), מהממונה ליתן לחברה היתר לפיטורי העובדת (להלן - " בקשת ההיתר").

9.         במכתב מיום 21.5.09, לאחר חקירת מר עמר במשרדי הממונה, לאחר קבלת התייחסות העובדת לבקשת ההיתר (להלן - " התייחסות העובדת") ולאחר שנתקבלו אצל הממונה תגובות גורמים שונים בחברה להתייחסות העובדת, הודיעה הממונה לחברה כי הוחלט שלא ליתן היתר לפיטורי העובדת (להלן - " החלטת הממונה" או " ההחלטה").

10.        יובהר כי המועד המדויק שבו פסקו יחסי העבודה בין הצדדים אינו ברור, ואף בבקשת ההיתר לא מצוין התאריך שממנו מתבקש היתר הפיטורים. יחד עם זאת, אין חולק כי מיום 2.11.08 ועד ליום 23.11.08 נעדרה העובדת ממקום העבודה, וכי ביום 24.11.08 התייצבה לעבודתה, ולאחריו לא שבה אליה עוד, גם לא לאחר לידת בת4 בחודש 3/09.

ההליכים בבית הדין

11.        ביום 7.7.09 הגישה החברה ערעור על החלטת הממונה וביום 30.8.09 הוגשה תגובת הממונה.

12.        בדיון מוקדם שהתקיים ביום 12.11.09 מסרה העובדת כי בכוונתה להגיש תביעה כנגד החברה, וביום 3.12.09, בהתאם להחלטת בית הדין, הוגשה מטעמה טיוטת כתב התביעה על סך של כ- 227,000 ש"ח.

13.        בדיון מוקדם נוסף שהתקיים ביום 20.12.09 הביעו החברה והעובדת נכונות לבחון אפשרות לסיים בהסכמה את התביעות והטענות ההדדיות ביניהן, ונתבקשו להודיע לבית הדין בתוך שבעה ימים אם הגיעו להסכמה כאמור אם לאו.

14.        משלא הגיעו החברה והעובדת להסכמה, הוגשו סיכומי הצדדים, ובהסתמך עליהם ועל יתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין - ניתן פסק דין זה.

המסגרת הנורמטיבית